געגועים מן הכלא  |
 |
|
 |
|
 |
מכתבם האחרון של אתל ויוליוס רוזנברג לבניהם |
| מאת אתל ויוליוס רוזנברג לדוד ומיכאל מירופול ( רוזנברג) |
| 19.6.1953 |
|
|
| אהובי, מחמדי, ילדי היקרים מכל יקר, |
עןד הבוקר נדמה היה כי עלולים היינו להיות שוב יחד, אחרי הכל. עכשיו, שלא ניתן הדבר, רוצה אני מאוד כי תדעו מכול אשר נודע לי. להוותי, איני יכול יכול עוד אלא לכתוב מלים מעטות פשוטות: את השאר ילמדוכם החיים, כשם שחיי אני לימדוני. בתחילה, כמובן, תתאבלו קשה עלינו, אולם לא בודדים תהיו באבלכם. זוהי נחמתנו, ועתידה להיות גם נחמתכם.
כן עתידים אתם לבסוף לבוא לידי אמונה, שהחיים כדאים לחיותם. התנחמו בכך, שאף בשעה זו, כאשר קץ חיינו מתקרב לאט, אנו מחזיקים בדעה זו בכוח אמונה, שהוא חזק מכוחו של התליין.
כן ישמשו לכם חיינו לקח, שאין הטוב יכול לשגשג באמת בתוך הרע, שהחירות וכל אותם הדברים שיש בהם כדי לתת טעם לחיים ולעשותם ראויים לשם זה, יש לקנותם לפעמים במחיר יקר מאוד. מצאו נחמה בכך, ששקטים היינו, כי השגנו השגה עמוקה ביותר, שהציוויליזציה עדיין לא הגיעה לשלב, אשר אין החיים הולכים בה לאיבוד לשם החיים, וכי אנו מצדנו ראינו נחמה בידיעה הנאמנה כי אחרים יוסיפו לפעול בזה אחרינו.
מי יתן וזכינו לשמחה העצומה ולחסד, לחיות את חיינו יחד עמכם. אבא שלכם, השרוי עמכם בשעות הגדולות האחרונות הללו, שולח את לבו ואת כל האהבה אשר בלב לנעריו היקרים ביותר. זכרו לעולם כי חפים אנו מפשע וכי לא יכולנו לחלל את מצפוננו.
אנו מאמצים אתכם אל לבנו ומנשקים לכם בכל כוחנו.
באהבה,
אבא ואמא
אתל ויוליוס |
|
| מקור: מכתבים מבית המוות, יוליוס ואתל רוזנברג, הוצאת קיבוץ מאוחד, 1953 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|